"רַק חֲזַק, לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם, כִּי הַדָּם, הוּא הַנָּפֶשׁ;

וְלֹא-תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ, עִם-הַבָּשָׂר לֹא, תֹּאכְלֶנּוּ:  עַל-הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ, כַּמָּיִם"

(דברים י"ב, 23).

על דיני הכשרות בקצרה

מתוך התורה, ומהמסורת שבידינו מדור לדור מימי נוח הצדיק  ועד לימנו אנו – למדנו כיצד לשחוט בהמות ועופות וכיצד ולהכשיר לאכילה את כל סוגי הבשר, כולל בשר הדגים.

נציין כי דיני היהדות הקראית שונים מהדינים ביהדות האורתודוקסית, המיוצגת בארץ ע"י הרבנות הראשית לישראל. דיני היהדות הקראית המקובלים כוללים את כלל האיסורים הנלמדים מהכתוב, ההיקש ומסבל הירושה, בעניין כשרות המזון, ובעיקר את איסור אכילת הדם והחלבים.

להרחבה בעניין הכשרות ראו כאן. 

איסור אכילת הדם

תורתנו הקדושה אשר הזהירה אתנו פעמים רבות באיסור אכילת הדם, ככתוב: "כָל-דָּם, לֹא תֹאכֵלוּ." (ויקרא ג', י"ז). הטעם לכך מובא בפרשת 'אחרי מות': "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר, בַּדָּם הִוא" (י"ז, י"א). ומכאן למדו אבותינו כי הדם אסור לאכילה, מכיוון שהוא קשור לנפש החיה, ואין זה חשוב אם הוא של בהמה, של עוף או דם של דגים.

שחיטה כשרה

כדי להוציא את מירב הדם מהגוף הנשחט בלי לגרום כאב מיותר לבעל החיים הנשחט, יש לשחוט את החיה בצוואר ולכרות 4 סימנים, שהם: הקנה (=צינור הנשימה), הושט (=הצינור המעביר את האוכל מהפה לקיבה), ושני הורידים (העורק והווריד המובילים את הדם לראש וממנו).

הפרשנות היהודית הקראית מחייבת בכריתת 4 סימנים אלו גם בבהמה וגם בעוף – כי הפעולה אחת – שחיטה, ומטרתה הוצאת הדם. וזאת, בשונה מהשחיטה היהודית אורתודוקסית המסתפקת בבהמה ובחיה לשחוט רק שני סימנים קנה וושט, ובעוף סימן אחד.

טעם נוסף לחשיבות רכישת בשר בהשגחה יהודית-קראית הוא המצווה שלא לשחוט חיה וצאצאה באותו היום, ככתוב בתורה: "וְשׁוֹר, אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת-בְּנוֹ, לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד"  (ויקרא כב, 28). 

מכאן, ברור כי תיאסר שחיטת בהמה הרה, והטעם לכך הוא הרחמים והחלמה. לעומת זאת, היהדות האורתודוקסית מאפשרת את שחיטתם.

בנוסף, בין האיסורים שאסר עלינו הקב"ה, הוא אכילת גיד הנשה, אשר על כף הירך.

איסור החלבים

בספר ויקרא (ג' 17) מופיע בנוסף לאיסור אכילת הדם גם האיסור: "כָּל-חֵלֶב... לֹא תֹאכֵלוּ". לכבשים ישנם שישה סוגים של חלבים; אך לבקר ולעזים אין אליה, ובהם אסורים חמשה חלבים.

החלבים האסורים לאכילה, הם: א) החלב המכסה את הקרב; ב) החלב שעל הקרב; ג) שתי הכליות; ד) החלב שעל הכליות; ה) יותרת הכבד; ו) האליה בשלמותה (בכבשים בלבד).

נציין כי בהלכה האורתודוקסית מותרת אכילת האליה והכליות, ועל כן אפשר שבחנויותהם, בהם ייכתב "כשר", יימכר גם בשר עם חלבים.

השחיטה הכשרה של העדה - מאז הקמת המדינה

שירותי השחיטה הכשרה הקראית מומנו בחלקם והופעלו בתמיכת המדינה ובאישורה עוד מאז הקמת המדינה, אף טרם קיומן של חנויות אטליז מסודרות.

משרד הדתות דאג להקציב כספים להשתתפות במימון משכורות לשוחטי העדה, ואף באספקת בשר לשוחטי העדה.

עם התפתחות שירותי המזון בארץ, נפתחו חנויות אטליז בריכוזי קהילות היהודים הקראים. חנות האטליז הראשונה נפתחה בשנת 1958 ברמלה ברח' מנחם דניאל, ובשנת 1971 נרכשה על ידי העדה.

מכיוון שמעמדה של היהדות הקראית הוא כשל מועצה דתית (והיא אינה כפופה לרבנות הראשית, שדיניה שונים), מסמיכה היא, בהתאם לדין, שוחטים לביצוע שחיטה יהודית-קראית כשרה, וכן משגיחה על כשרות המזון בחנויות האטליז השונות ברחבי הארץ.

השוחטים שלנו

רשימת שוחטים.

היכן ניתן לרכוש בשר כשר בהשגחת היהדות הקראית?

עמותת היהדות הקראית העולמית (ע"ר) מפעילה שלוש חנויות אטליז בשר כשר בהשגחת היהדות הקראית, בהן נמכר בשר כשר בהשגחה יהודית קראית והבשר מנוקר ע"פ מסורת אבותינו, תוך הסרת החלבים וגיד הנשה מן הבהמה.

1. רמלה – אטליז "חזה התנופה", רחוב מנחם דניאל 5 (ליד השוק) – טלפון להזמנות – 08-9250825
2. אשדוד – רחוב הראשונים 44/4, רובע א' – טלפון – 08-8535537
3. אופקים – חנות האטליז ובית המטבחיים מוצעים להשכרה.

כיצד מכשירים את הבשר לפני בישולו?

על מנת להוציא את יתרת הדם מהבשר לפני בישולו נדרש שלב נוסף והוא הכשרת הבשר. אופן הכשרת הבשר מפורט להלן:

• יש לשטוף את הבשר שטיפה ראשונית ואם רואים קרישי דם גלויים לסלקם.
• יש להמליח את הבשר עם מלח גס (בשר בקר 45 דקות, ובשר עוף 30 דקות) בתוך מסננת עם כלי מתחת המסננת שיאסוף את הדם שיטפטף.
• לאחר מכן שוטפים את הבשר היטב ומשרים אותו בתוך מים כרבע שעה .
• חוזרים על הפעולה האחרונה מספר פעמים שצריך עד שיתקבלו מים נקיים מדם.
• מרתיחים את הבשר רתיחה ראשונית, כשתוך כדי מוציאים את הקצף הנוצר וזורקים אותו.
• לאחר רתיחה בת כ10 דקות, שופכים את המים, שוטפים את הבשר ומתחילים בבישולו.
• את הבשר שמתכוונים לצלותו על האש, מתבלים לאחר סעיף 4 בלי צורך בהרתחתו.
• באשר לאיברים פנימיים (כגון: כבד, לב, טחול וכו') חייבים תחילה לצלות ולאחר מכן הם מוכנים לאכילה.