החכם דניאל בן משה אלקומיסי היה מטיף, הוגה דעות ופרשן מקרא קראי חשוב. הוא נולד בעיר דאמע'אן שמחוז קומיס שבטאבריסטאן שבצפון פרס, במחצית השניה של המאה התשיעית, חי רוב חייו בירושלים, ונפטר בתחילת המאה העשירית.

דניאל אלקומיסי ניצל את כיבוש ארץ ישראל בידי השליט המצרי אחמד אבן טולון בשנת 878. בעקבות כיבוש זה הפסיקה ארץ ישראל להיות חלק מהחליפות העבאסית שמרכזה בבגדד שבעיראק. כך נותק הקשר בין המרכז של היהדות הרבנית שבבבל לבין ארץ ישראל, ופחתה השפעתה בארץ. כמו כן הותרה ליהודים העליה לארץ ישראל בצורה חופשית הרבה יותר. דניאל אלקומיסי עלה לירושלים והיה לאחד הקראים המפורסמים ביותר, בזכות קריאתו לעלות לישראל. על השינוי במעמד הקראים שחל בעקבות שינוי השלטון לשלטון שלא תמך ברבנים כותב דניאל אלקומיסי:

"מתחלת גלות היו רבניו שרים ושופטים... ולא יכלו דורשי תורה לפתוח פיהם במצוות ה' מפחד רבניו... עד בוא מלכות ישמעאל כי הם עוזרים תמיד לקראין לשמור בתורת משה ועלינו לברך אותם".

דניאל אלקומיסי הפיץ בין התפוצות "קול קורא" לעליה לירושלים. בקריאתו קרא לשקם את ירושלים ולהופכה למרכז רוחני שיביא לגאולת העם כולו. מתוך קריאתו:

"שמעו אל ה', קומו ובואו אל ירושלים ונשובה אל ה', ואם לא תבואו, כי אתם הומים ואצים אחר סחורותיכם, שלחו מכל עיר חמישה אנשים ומחייתם עמם למען נהיה לאגודה אחת, ולהתחנן אל אלוהינו תמיד על הרי ירושלים".

הוא לא הסתפק בעליה של בודדים לארץ אלא קרא לקיבוץ גלויות מלא:

"עתה עליכם, כל דורשי ה', ללכת לפני רבים כעתודים לפני הצאן".

הוא התנגד לגישה רבנית לפיה אין לעלות לארץ עד לביאת המשיח. הוא אמר שצריך לעלות לירושלים עוד לפני הגאולה, להתחנן שם לסליחה מאלוהים, להתאבל על החורבן, ולחיות חיי סגפנות:

"הלא זה מנהג כל העולם, אם יקצוף אדם על אדם - הלא יבוא הנקצף אל הקוצף להתחנן לו... ואף כי יקצף היוצר אלוהי העולם על הייצור, היכשר לו שיאכל וישתה עד שישוב אליו?!? ... ודע כי הנבלים אשר בישראל מדברים זה בזה 'אין עלינו לבוא לירושלים עד שיקבצנו כאשר השליכנו'. וזה דבר המכעיסים והאוולים, כי לולא גזר ה' עלינו מצוה לבוא אל ירושלים מן המדינות במיספד ובתמרורים - הלא כי בתבונתנו נדע כי על הנקצפים לבוא אל שער הקוצף להתחנן לו ... לבוא אל ירושלים ולעמוד בתוכה לפני תמיד באבל ובצום ובכי ומספד ושק ותמרורים יומם ולילה".

הוקיע את התנשאותם של הפקידים הרבניים המנצלים את העם מבחינה חומרית וחיים חיי עושר. הסביר את אורכה של הגלות בכך שהתורה הכתובה נזנחה, ובמקומה בחרו הרבניים בתורה שבעל פה שמונעת את הגאולה.

בתחום פרשנות המקרא היה אלקומיסי מבין המחמירים והתנגד למתינות. הוא שאף בכל מאודו לעשות את רצון האל והאמין שבהחמרה הוא יגיע לרצון האל. לעתים רבות התנגד לדעותיו של ענן בן דוד הנשיא, וחלק עליו בנושאים רבים.

בעבודתו הפרשנית השתמש בהיגיון צרוף והקפיד לפרש את המקרא לפי הלשון וההקשר. הסכים לקבל כל מסקנה פרשנית המבוססת על המקרא ועל ההיגיון. יעקב הקירקיסאני מספר שכאשר השתנתה דרך מחשבתו בעניין מסוים, הודיע על כך לתלמידיו מיד, וביקש מהם להכניס את השינויים בכתבי היד של עבודותיו שהיו ברשותם.

מפורסמת מאוד אמרתו: "כל הנשען על אחד ממלמדי הגלות, בלי לחקור היטב בחכמתו, הוא כעובד עבודה נכריה". אימרה זו המציינת את דבקותו בעקרון הקראי של פרוש עצמי של התורה, נשיאה באחריות לו והתנגדות להסתמכות על בני אדם בדרך להגעה לרצון האל.

את רוב חיבוריו כתב בעברית וסגנונו היה בהיר וצח במיוחד. רוב חיבוריו אבדו והשתמרו מהם רק חלקים. מבין חיבוריו שידועים לנו:

1.     פירוש לתנ"ך.

2.     ספר ביאור מצוות.

3.     ספר מיוחד לדיני ירושה.

4.     חיבורים ודרשות - מהם ידוע במיוחד "פתרון שנים עשר", אשר גם הוצא לאור.