מקור השם "יהודים קראים" נעוץ בביטוי הקדום "בני מקרא" ומקורו בשורש העברי קר"א. שם זה מעיד על כך שהאמונה הקראית מבוססת על המקרא בלבד, ללא תוספות מאוחרות הסותרות אותו. נוסף על כך, יש הגורסים שהשם קראים הינו עצמאי, וניתן מפני שהיהודים הקראים נהגו לפנות בקריאה, וקראו לכל יתר היהודים לחזור להאמין רק בכתוב במקרא.

מי שלא יהודי קראי, נקרא "רבני", וברבים: "רבניים".

המונח "יהודים רבניים" הוא מונח מקובל שמופיע הן בספרות הקראית, הן בספרות הרבנית והן בספרות המחקר, כדי להבחין בין היהודים הקראים המאמינים במקרא לבין היהודים ההולכים אחרי התורה שבע"פ, ואחרי פסקי הרבנים שלהם. הרבניים נקראים גם "בעלי הקבלה" וגם "תלמודיים". קבוצה זאת היא ממשיכת כת הפרושים.

לא. ענן בן דוד הנשיא ע"ה היה מנהיג פוליטי, אשר שיכנע את השלטונות המוסלמים שלא לאפשר לרבניים (ראשי הישיבות והגאונים בבבל) להמשיך לרדוף אחרי אותם יהודים שהאמינו במרותו הבלעדית של התנ"ך.

בעת מתן תורה.
אפשר לדבר על איסלאם, רק לאחר שבא מוחמד ונכתב הקוראן, ואפשר לדבר על הנצרות, רק משעה שבא ישו, ורק לאחר שנכתבה הברית החדשה.
היהדות קיימת מעת מתן תורה, וזה הרגע בו נוסדה היהדות הקראית.
היהדות הרבנית (על זרמיה השונים) קיימת משעה שבאו הרבניים והביאו עמם "תורה שבעל פה", משנה, תלמוד וחיבורים נוספים להם הם ייחסו קדושה דתית.

כן.

היהודים הקראים לא מייחסים חשיבות וקדושה דתיים לאף אחד מהחיבורים הללו, שכן כל אלה לא ניתנו ברוח הקודש, ומקורם אינו אלוהי.

לא. ניתן היה להגיד שיש לנו "תורה שבעל פה" רק אם היינו טוענים שקיים קובץ נתון של פרשנויות או חיבורים אשר הוענקו לנו דרך נבואה מדור לדור ואשר לא נכללו במקורם בתנ"ך. לא רק שאנחנו לא טוענים טענה כזו, אלא שאנו מאמינים כי כל פרשנות איננה בעלת מעמד מקודש והיא חייבת לעמוד תחת אותו מבחן ביקורתי אובייקטיבי, ללא קשר למקור שלה או לאומרהּ. מכאן שעל אף שקיימת פרשנות יהדות קראית, ואפילו פרשנות יהדות קראית מקובלת בקרב מרבית הציבור, הרי שזו אינה תורה שבעל פה.

זה הייתה עלולה להיות בעיה אם אנחנו נהיה חסרי סובלנות כלפי האחר.
הגישה הקראית מעודדת סובלנות רבה של האנשים כלפי דעות שונות, כל עוד הן נובעות מאותם עקרונות פרשנות מקראיים ומבוססות על התנ"ך. הסיבה לסובלנות זו היא שאנחנו יודעים שחשוב יותר לעשות את הדבר הנכון והמוסרי מאשר לעשות את אותו הדבר כמו כולם.

קיימות שתי סיבות מרכזיות, הכוללות הוכחות רבות, מדוע אסור להאמין שניתנה תורה שבעל פה.

לא ניתן להגיד דבר כזה כי אנחנו, ועולם המחקר בכלל, יודעים מעט מאוד על האמונות של הצדוקים, שהיו בתקופת בית שני, ורוב המידע שלנו עליהם הגיע דווקא מהחיבורים של מתנגדיהם הדתיים. עם זאת, אנו יודעים כי הם, כמו היהודים קראים, האמינו רק בסמכות המחייבת של תנ"ך ודחו את האמונה בתורה שבעל פה.

התפיסה שהצדוקים לא האמינו בשכר ועונש או בתחיית המתים מיוחסת לצדוקים ידי יריביהם הדתיים, וקשה היום לשחזר באופן מדוייק את האמונה הצדוקית בנושאים אלה. בכל אופן, כל היהודים קראים מאמינים בשכר ועונש ורוב הקראים מאמינים בתחיית המתים, כפי שמתואר בדניאל י"ב, ב': ""וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ – אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם. וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד".

פרשנות פשט אינה פרשנות מילולית (שתבין למשל את המונח "לב הים" כאילו לים יש לב פועם עם דם), אלא היא פרשנות שמודעת לכך שלעִתים ישנם ביטויים שפירושם הנכון חורג מהמשמעות המילולית של הכתוב ושאין להבינם מילולית(כמו "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם" (דברים י' 16) או "וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם, וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם... וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דברים י"א 20-18)).

כעיקרון, פרשנות פשט מחויבת למה שכתוב במפורש, לנושאים של סבירות היסטורית, לחוקי הלשון, לרציונליות (היגיון), להקשר של הפסוקים והנושאים הנדונים ולדרך-הארץ, כלומר דרכם של בני האדם ושל העולם כפי שאנחנו מכירים אותו.

כן, בהחלט. דווקא הרבניים הם אלה שאינם מקבלים את לוח השנה העברי ואינם הולכים לפיו, בהמציאם לוח שנה שמקורו אינו בתנ"ך, ושונה מלוח השנה שמוזכר במשנה (שהיא חלק מהתורה שבעל פה שלהם). למידע נוסף: http://www.karaite.org.il/karaite/Holidaysandcal