"רַק חֲזַק, לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם, כִּי הַדָּם, הוּא הַנָּפֶשׁ;
וְלֹא-תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ, עִם-הַבָּשָׂר לֹא, תֹּאכְלֶנּוּ: עַל-הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ, כַּמָּיִם"
(דברים י"ב, 23).
על דיני הכשרות בקצרה
מתוך התורה, ומהמסורת שבידינו מדור לדור מימי נוח הצדיק ועד לימנו אנו – למדנו כיצד לשחוט בהמות ועופות וכיצד ולהכשיר לאכילה את כל סוגי הבשר, כולל בשר הדגים.
נציין כי דיני היהדות הקראית שונים מהדינים ביהדות האורתודוקסית, המיוצגת בארץ ע"י הרבנות הראשית לישראל. דיני היהדות הקראית המקובלים כוללים את כלל האיסורים הנלמדים מהכתוב, ההיקש ומסבל הירושה, בעניין כשרות המזון, ובעיקר את איסור אכילת הדם והחלבים.
איסור אכילת הדם
תורתנו הקדושה אשר הזהירה אתנו פעמים רבות באיסור אכילת הדם, ככתוב: "כָל-דָּם, לֹא תֹאכֵלוּ." (ויקרא ג', י"ז). הטעם לכך מובא בפרשת 'אחרי מות': "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר, בַּדָּם הִוא" (י"ז, י"א). ומכאן למדו אבותינו כי הדם אסור לאכילה, מכיוון שהוא קשור לנפש החיה, ואין זה חשוב אם הוא של בהמה, של עוף או דם של דגים.
שחיטה כשרה
כדי להוציא את מירב הדם מהגוף הנשחט בלי לגרום כאב מיותר לבעל החיים הנשחט, יש לשחוט את החיה בצוואר ולכרות 4 סימנים, שהם: הקנה (=צינור הנשימה), הושט (=הצינור המעביר את האוכל מהפה לקיבה), ושני הורידים (העורק והווריד המובילים את הדם לראש וממנו).
הפרשנות היהודית הקראית מחייבת בכריתת 4 סימנים אלו גם בבהמה וגם בעוף – כי הפעולה אחת – שחיטה, ומטרתה הוצאת הדם. וזאת, בשונה מהשחיטה היהודית אורתודוקסית המסתפקת בבהמה ובחיה לשחוט רק שני סימנים קנה וושט, ובעוף סימן אחד.
טעם נוסף לחשיבות רכישת בשר בהשגחה יהודית-קראית הוא המצווה שלא לשחוט חיה וצאצאה באותו היום, ככתוב בתורה: "וְשׁוֹר, אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת-בְּנוֹ, לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד" (ויקרא כב, 28).
מכאן, ברור כי תיאסר שחיטת בהמה הרה, והטעם לכך הוא הרחמים והחלמה. לעומת זאת, היהדות האורתודוקסית מאפשרת את שחיטתם.
בנוסף, בין האיסורים שאסר עלינו הקב"ה, הוא אכילת גיד הנשה, אשר על כף הירך.
איסור החלבים
בספר ויקרא (ג' 17) מופיע בנוסף לאיסור אכילת הדם גם האיסור: "כָּל-חֵלֶב… לֹא תֹאכֵלוּ". לכבשים ישנם שישה סוגים של חלבים; אך לבקר ולעזים אין אליה, ובהם אסורים חמשה חלבים.
החלבים האסורים לאכילה, הם: א) החלב המכסה את הקרב; ב) החלב שעל הקרב; ג) שתי הכליות; ד) החלב שעל הכליות; ה) יותרת הכבד; ו) האליה בשלמותה (בכבשים בלבד).
נציין כי בהלכה האורתודוקסית מותרת אכילת האליה והכליות, ועל כן אפשר שבחנויותהם, בהם ייכתב "כשר", יימכר גם בשר עם חלבים.
השחיטה הכשרה של העדה – מאז הקמת המדינה
שירותי השחיטה הכשרה הקראית מומנו בחלקם והופעלו בתמיכת המדינה ובאישורה עוד מאז הקמת המדינה, אף טרם קיומן של חנויות אטליז מסודרות.
משרד הדתות דאג להקציב כספים להשתתפות במימון משכורות לשוחטי העדה, ואף באספקת בשר לשוחטי העדה.
עם התפתחות שירותי המזון בארץ, נפתחו חנויות אטליז בריכוזי קהילות היהודים הקראים. חנות האטליז הראשונה נפתחה בשנת 1958 ברמלה ברח' מנחם דניאל, ובשנת 1971 נרכשה על ידי העדה.
מכיוון שמעמדה של היהדות הקראית הוא כשל מועצה דתית (והיא אינה כפופה לרבנות הראשית, שדיניה שונים), מסמיכה היא, בהתאם לדין, שוחטים לביצוע שחיטה יהודית-קראית כשרה, וכן משגיחה על כשרות המזון בחנויות האטליז השונות ברחבי הארץ.
השוחטים שלנו
רשימת שוחטים.
היכן ניתן לרכוש בשר כשר בהשגחת היהדות הקראית?
עמותת היהדות הקראית העולמית (ע"ר) מפעילה שלוש חנויות אטליז בשר כשר בהשגחת היהדות הקראית, בהן נמכר בשר כשר בהשגחה יהודית קראית והבשר מנוקר ע"פ מסורת אבותינו, תוך הסרת החלבים וגיד הנשה מן הבהמה.
- רמלה – אטליז "חזה התנופה", רחוב מנחם דניאל 5 (ליד השוק) – טלפון להזמנות – 08-9250825
- אשדוד – רחוב הראשונים 44/4, רובע א' – טלפון – 08-8535537
- אופקים – חנות האטליז ובית המטבחיים מוצעים להשכרה.
כיצד מכשירים את הבשר לפני בישולו?
על מנת להוציא את יתרת הדם מהבשר לפני בישולו נדרש שלב נוסף והוא הכשרת הבשר. אופן הכשרת הבשר מפורט להלן:
- יש לשטוף את הבשר שטיפה ראשונית ואם רואים קרישי דם גלויים לסלקם.
- יש להמליח את הבשר עם מלח גס (בשר בקר 45 דקות, ובשר עוף 30 דקות) בתוך מסננת עם כלי מתחת המסננת שיאסוף את הדם שיטפטף.
- לאחר מכן שוטפים את הבשר היטב ומשרים אותו בתוך מים כרבע שעה .
- חוזרים על הפעולה האחרונה מספר פעמים שצריך עד שיתקבלו מים נקיים מדם.
- מרתיחים את הבשר רתיחה ראשונית, כשתוך כדי מוציאים את הקצף הנוצר וזורקים אותו.
- לאחר רתיחה בת כ10 דקות, שופכים את המים, שוטפים את הבשר ומתחילים בבישולו.
- את הבשר שמתכוונים לצלותו על האש, מתבלים לאחר סעיף 4 בלי צורך בהרתחתו.
- באשר לאיברים פנימיים (כגון: כבד, לב, טחול וכו') חייבים תחילה לצלות ולאחר מכן הם מוכנים לאכילה.
החלטה חשובה במשפט הכשרות: בית המשפט קיבל את עמדת היהדות הקראית וקבע כי לא עברנו על שום חוק
פסק הדין החשוב והמלומד, בן 43 העמודים (תל"פ 39006-04-11), של השופט הישאם אבו-שחאדה, שניתן ביום שני, ה-14 בנובמבר 2011, בבית המשפט השלום ברמלה, בנוכחות עשרות מבני העדה וחכמי העדה, הוא פסק דין שהמתנו לו תקופה ארוכה, והחזיר את כבוד העדה ואת תחושת הצדק של בני העדה כלפי מדינת ישראל.
עם קבלת פסק הדין, התקבלו עשרות טלפונים ואי-מיילים, המברכים את העדה על ההישג החשוב.
יו"ר המועצה העליונה, עו"ד נריה הרואה: "אנו שמחים על פסק הדין החד והברור, אשר מעגן את מורשתנו גם במדינת ישראל; אנו ראינו בקנס התעמרות של כמה פקידים ברבנות, שמצאו לנכון לנצל את כוחם נגד העדה. הפתיע אותי שפרקליטות מחוז תל אביב בכלל נחלצה להגן על עמדת הרבנות. אני מניח שלא עשו עבודת מחקר ומטה טובה ויסודית לפני שפעלו". עוד הוסיף מר הרואה: "על אף יסודיות פסק הדין, חבל שהוא לא נתקבל בבית המשפט המחוזי, שם היינו מקבלים גם החלטה מנחה; אנחנו לא חוששים מערעור מצד הרבנות האורתודוקסית".
בית המשפט שלל את הטענה היסודית של פקידים ברבנות האורתודוקסית כי בכך שאנו משתמשים במילה "כשר", בשלט בו כתוב "כשר בהשגחת היהדות הקראית", אך מבלי לקבל תעודת כשרות מטעם הרבנות האורתודוקסית, אנו עוברים על חוק איסור הונאה בכשרות. בימ"ש השלום ברמלה ביטל את הקנס, ביטל את העיקולים שהוטלו במפתיע, בזמן הדיון אך טרם ההחלטה, קבע כי הטלת הקנס הינה שינוי מדיניות מובהק כלפי היהודים הקראים, ויתרה מכך, ואף חשוב יותר: קבע כי אין בשלט כל חשש להטעיה.
ברור שלא נכנסו למשפט הכשרות בשל אותו קנס בן 1,000 ש"ח. הקנס אותו קיבלנו היה שינוי מדיניות חריף מצד מדינת ישראל, שהתבטא בשורה של מהלכים אותם חווינו בזמן האחרון, ובהם עיכוב מינוי הרב הראשי החדש כרשם נישואים, עיכוב במתן רישיונות חברה קדישא, ועיכוב בהעברת חלק כספי התמיכה הממשלתית בעדה. ברור שעדה הנסמכת על בעיקר על מתנדבים מתקשה לעמוד מול גורמי ממשל להם יש כוח רב, ועל כן במלחמה הזאת היה קשה לנצח.
אין ספק שהאחדות שהפגנו בדיון שהתקיים בפני כב' השופט שחאדה, תרמה להמחשת הטענה הבסיסית שהטלת הקנס על האטליז מהווה פגיעה בכבוד העדה כולה ובמעמד המשפטי דה-פאקטו שהעדה זוכה לו. ביטול הקנס בפסק הדין המלומד של השופט, הוא חיזוק למעמד המשפטי של העדה, ויכול לתרום רבות להסדרת המעמד המשפטי של העדה.
פסק הדין של השופט אבו-שחאדה, הוא פסק דין מקיף, מקצועי, יסודי ומעבר לכל – צודק. השופט הראה יעילות גם בכל שלבי הדיון בבקשה, תוך כדי שהוא מנהל את ההליך בצורה שוויונית, צודקת וללא בזבוז זמן. כב' השופט למד היטב את הספרות המחקרית העוסקת ביהדות הקראית, והביא ציטוטים ממספר רב של ספרים השופכים אור על הרקע ההיסטורי למחלוקת בין היהדות הקראית ליהדות הרבנית. בנוסף, הוא תיאר את היחס האנומלי של מדינת ישראל ליהודים הקראים, באופן שהמעמד המשפטי של היהודים הקראים הוסדר דה-פאקטו אך לא דה-יורה, תוך שהוא קובע כי ההסדרים שנקבעו אינם ראויים, וכי יש להסדיר את המעמד המשפטי של עדתנו בצורה איתנה ובחוקים רלוונטיים.
עיקרי ההחלטה
כב' השופט שחאדה קבע כי הודעת הקנס שנתן הפקח מטעם הרבנות הינה שינוי במדיניות הרבנות כלפי העדה היהודית-קראית, שכן קנס זה היה הקנס הראשון והיחיד שניתן לאיטליז בניהול העדה הקראית מאז חקיקת חוק איסור הונאה בכשרות בשל השימוש במילה 'כשר', בעוד שהאטליז פועל מאז שנת 1971 כשעל בית העסק מופיעה המילה 'כשר' והוא אף קיבל מהמדינה סיוע כספי. יתרה מכך, נקבע כי עמדת הרבנות, ומדינת ישראל, בעבר הייתה כי אין מניעה בשימוש במילה "כשר" על ידי יהודים קראים. שינוי מדיניות זה, מחייב שההחלטה עליו תתקבל לפי כל כללי המשפט המנהלי, ובכלל זה מתן הודעה מצד גורמי הממשל המטפלים בעדה, הליך מסודר של איסוף נתונים ומיונם, בדיקת השיקולים הכבדים לכאן ולכן תוך השוואת ההחלטות מן העבר וההשלכות על העתיד, ולאחר מכן מתן זכות טיעון בעניין תוך מסירת כל המסמכים הרלוונטיים, ולאחר מכן מתן החלטה מנומקת על מנת לאפשר לעדה לפנות לערכאות שיפוטיות מנהליות. ומאחר והדבר לא נעשה, ולא התקיים הליך מנהלי ראוי, הרי שיש לבטל את הודעת הקנס. הדבר נכון שבעתיים כאשר שינוי המדיניות אינו כלפי אטליז ספציפי, אלא כלפי ציבור שלם במדינה, ולכן הכרח היה לאפשר לעמותה, לטעון כנגד שינוי המדיניות.
יתרה מכך, ואף חשוב יותר נקבע כי אין לראות בשימוש במילה 'כשר' בשלט משום עבירה. כידוע, חוק איסור הונאה בכשרות, כשאר החוקים במדינה הם חוקים חילוניים. חוק זה תכליתו למנוע הטעיית הצרכן מלחשוב כי מדובר בבשר כשר אם אינו כזה. "אין מטרת החוק כפייה דתית, והחוק גם לא מיועד לכפות על מי שאינם שומרי מצוות כי יאכלו מזון כשר […] חוק זה לא נוקט כל עמדה במערכת היחסים שבין הדת למדינה ואין בו כל התערבות של המדינה בענייניו הפרטיים של האדם". ברור שבמצב שבו הוספו בצמוד למילה "כשר" המילים 'בהשגחת היהדות הקראית' – לא תהיה כל הטעייה שכן ברור כי יהודי רבני מן היישוב לא יכול לטעות כי במקום נמכר בשר כשר בהשגחת הרבנות הראשית.
היו מספר טיעונים של העדה שהשופט נמנע מלדון בהם, ובכלל זה הטענה כי קיימת בחוק איסור ההונראה בכשרות פסקת שימור הדינים שלפיה מותר לנו להמשיך לכתוב על האטליז שהוא כשר ווכן הטענה שפרשנות הרבנות את החוק אינה מידתית ופוגעת בחופש העיסוק ובכבוד האדם וחירותו (חופש הדת והמצפון).
השורה התחתונה:
- 90. לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כדלקמן:
א. הנני נעתר לבקשה של המבקשות 1 ו- 2 להארכת מועד להישפט;
ב. הנני קובע שלמבקשת 2 יש מעמד לכל דבר וענין בהליך שבפני, וזאת גם אם מבחינה פורמאלית הודעת הקנס נרשמה רק על שם המבקשת 1;
ג. בתיק שבפני קיימים נימוקים מיוחדים שמצדיקים דיון לגופו של ענין בשאלת תוקפה המשפטי של הודעת הקנס, וזאת כאמור בסעיף 13 (ב) לחוק העבירות המנהליות תשמ"ו-1985;
ד. מסירת הודעת הקנס לאטליז שברחוב דניאל 5 ברמלה בשל כך שנעשה בו שימוש במילה "כשר" מבלי לקבל תעודת הכשר מטעם המשיבה, מלמדת על שינוי במדיניות כלפי המבקשת 2 וכלפי כלל ציבור היהודים הקראים בישראל;
ה. הודעת הקנס ניתנה תוך הפרת כללי המשפט המנהלי בדבר זכות הטיעון ושינוי במדיניות;
ו. הפרת כללי המשפט המינהלי, כאמור לעיל, מקימה למבקשות טענה של "הגנה מן הצדק" מכח המשפט הפלילי, אשר מובילה לבטלותה של הודעת הקנס, וזאת כאמור בסעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש] תשמ"ב-1982;
ז. הודעת הקנס בטלה גם מן הטעם שהכיתוב "כשר בהשגחת היהדות הקראית" אין בו אלמנט של "הטעייה" לציבור כמשמעות ביטוי זה לענין סעיף 3 לחוק איסור הונאה בכשרות תשמ"ג-1983 , ולפיכך הכיתוב האמור איננו מהווה עבירה.
ח. הליכי הגביה שננקטו כנגד המבקשת 1 בגין הודעת הקנס על ידי המרכז לגביית קנסות, לרבות צו העיקול, מבוטלים גם הם.
פסק הדין המלא
- להורדת פסק הדין המלא – לחצו כאן.
מכתב הרב הראשי
עם מתן פסק הדין כתב הרב הראשי, הרב משה בן יוסף פירוז, את הדברים הבאים.