סיפור חייו:

בן שושנה ושלמה. נולד ביום י"א באייר תשמ"ד (13.5.1984) בבית-החולים "אסף הרופא" שבצריפין. את שנותיו הראשונות עשה ברמלה. בן יחיד בין שלוש אחיות – נילי, קרן ודניאל. בשנת 1991 עברה משפחתו למושב בית חשמונאי שבשפלה שם גדל עדי והתחנך בבתי-הספר שביישוב. במרץ 2003 גויס עדי לצה"ל. את דרכו הצבאית החל כלוחם בחיל הצנחנים, אך בשל בעיות בריאותיות נאלץ לפרוש והועבר לחיל הרפואה. אף על פי כן, לא ויתר על שירות קרבי ובעקבות השתלבותו המוצלחת בחיל יצא לקורס חובשים קרביים. הוא עבר מסלול חובשים, קודם לחובש פלוגתי ואחר כך מונה לחובש גדודי בבסיס האימונים החטיבתי של הצנחנים. במהלך שירותו הצבאי בבא"ח ניהל את המרפאה ואת כל הצוות בצורה הטובה ביותר – כמו שרק הוא ידע לעשות – ואף קיבל ציון לשבח על הבא"ח המצטיין ביותר בחיל רפואה. חמישה חודשים לאחר שחרורו, בסוף חודש יולי 2006, גויס עדי ב"צו שמונה" למילואים ראשונים וללחימה המתנהלת בלבנון, שם סופח ליחידת החבלה של "מגלן". ציין מפקדו: "מהרגע הראשון היה ברור שעדי הוא מנהיג מלידה, יד ימין הכי טובה שיש ומעל לכול – בן אדם. הוא היה מפקד למופת וסמל לכל החניכים. הוא עזר לכל אחד בסבלנות רבה". ביום ט"ו באב תשס"ו (9.8.2006), חג האהבה, נפל עדי בקרב במלחמת לבנון השנייה והוא בן עשרים ושתיים. טיל נ"ט ששיגר החיזבאללה למבנה שבו שהה בכפר דבל קיפח את חייו ואת חייהם של עוד שמונה לוחמים בגדוד. עמו נפלו: רב-סרן נתן יהב, סרן ליאון שמוכר, רב-סמל ראשון אשר ראובן נוביק, רב-סמל אלעד דן, רב-סמל גלעד זוסמן, רב-סמל נאור קאלו, רב-סמל עידן קובי וסמל-ראשון בן (בנימין) סלע. עדי הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי ברמלה. הותיר הורים ושלוש אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל. על קברו נחקקו המילים "עדי, תכשיט שלא יסולא בפז. נזכור, נאהב ולעולם לא נשכח".